בעקבות האוטובוס האבוד
אבי רם, מדריך ורכז המועדון החברתי בשנים 1987-1994
אחד החברים במועדון החברתי היה בחור בשם א'. באחד הימים הוא נטל חלק בפעילות שיקומית של מועדון אחר בשכונת נווה שאנן, אך לא חזר הביתה. בשתיים לפנות בוקר גאולה (מנכ"לית העמותה) התקשרה אליי בדאגה וסיפרה שא' לא חזר מהפעילות.
באמצע הלילה, בת הזוג שלי ואני נכנסו במהירות לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון שכונת נווה שאנן. למרבה המזל מצאנו את א' יושב בתחנת האוטובוס שמחוץ למועדון בשכונה. שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא ענה – בתמימות מכמירת לב – שהוא ממתין לאוטובוס. הוא חיכה שם מתשע בערב ועד שלוש לפנות בוקר! אף אחד מצוות המועדון ההוא בנווה שאנן או מהעוברים והשבים לא חשב לפנות אליו, להתעניין בשלומו או להציע שקו האוטובוס כבר לא עובר שם בשעות הערב.
הסיפור הזה מדגים כמה קל ליפול בין הכסאות ומזל גדול שהוא נגמר בטוב.